החלטה בתיק בש"פ 6302/04

           העורר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות של קשירת קשר לפשע, גניבת רכב, הפרעה לשוטר, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה וחבלה במזיד ברכב. עם הגשת כתב האישום הורה בית-משפט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים ועל החלטה זו הערר שלפניי.

           אין חולקים, למעשה, על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמות ועל קיומה של עילה למעצר. השאלה שנדונה לפניי לא היתה אלא שאלה של חלופת מעצר, ובנושא זה הרחיב בא-כוח העורר ותקף את החלטתו של בית-משפט קמא אשר החליט שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

           כדבר החוק, שומה עליו על בית-משפט להידרש לסוגייה של חלופת מעצר, והשאלה העיקרית בנושא זה היא שאלת מסוכנותו של הנאשם ליחיד ולכלל אם ישוחרר ממעצר, והסיכון כי השיחרור יביא לשיבוש הליכי משפט, להתחמקות מהליכי שפיטה ועוד. בענייננו, השאלה העיקרית נסבה על מסוכנותו של העורר, כנלמד מן העבירה שעומד הוא עליה לדין.              

           כדברו של כתב האישום, קשר העורר קשר עם אחר לגנוב רכב ותחילת הפרשה היתה בגניבתו של רכב צבאי. בעת שהעורר נהג ברכב צפו בו שוטרים שהיו ברכב אחר, ומשהורו אותם שוטרים לעורר לעצור את הרכב, פתח העורר בנסיעה פראית ולא נעתר לדרישת השוטרים לעצור את הרכב בצד הדרך. העורר כך נסע באורח פרוע ובמהירות, עקף כלי-רכב מימין, וכדברו של כתב האישום אף בכוונה לפגוע בנוסעים ובכלי-רכב. כן חצה העורר צמתים במהירות בכוונה לפגוע בנוסעים ובכלי-רכב, ובאחד הצמתים נמנעה התנגשות חריפה רק עקב כך שנהג הרכב האחר בלם את ריכבו בלימת חירום. נוסעים שהיו בצד הדרך נאלצו להימלט ולברוח לצדדים מפני ריכבו של העורר, עד שבשכונה מסוימת בעיירה רהט, ובעת שריכבו של העורר היה קרוב לרכב המשטרה, הסיע העורר את הרכב לאחור ופגע בחוזקה בחזית רכב המשטרה כאשר השוטרים היו בו. אכן, העורר הוכיח עצמו כאדם מסוכן, מסוכן עד למאוד, אדם שאינו יודע מעצורים. לחוות דעתו של שירות המבחן "קיימת רמת מסוכנות בינונית להישנות התנהגות פורצת גבולות".

           במהלך הדיון הקשיתי על בא-כוח המדינה באומרי כי גניבת הרכב, באשר היא, בוודאי לא היתה מחייבת את העורר במעצר עד תום ההליכים. ואשר להתנהגותו הפראית בנהיגת הרכב לאחר מכן, התנהגות זאת לא היתה יזומה אלא התנהגות של מי שעומד להילכד ומנסה ככל יכולתו שלא להילכד. ומתוך שהתנהגותו של העורר היתה התנהגות של אדם הנתון בלחץ, אין להסיק מאותה התנהגות על מסוכנותו על דרך הכלל. הגם שיש גרעין של אמת בקושיה זו שהקשיתי על המדינה, בכל זאת אין בה כדי להכריע את הכף. ראשית לכל, העורר הוכיח עצמו כאדם שאין לו מעצורים, והגם שהדבר הוכח במעשיו שלא ניזומו מראש, בכל זאת יש בהתנהגותו כדי להוכיח על אופייו ועל המסוכנות הנשקפת ממנו. שנית, כדברו של כתב האישום, התנגש העורר ברכב המשטרה במזיד בעוד השוטרים היו בתוך הרכב. במעשה זה יכול היה העורר לפגוע בשוטרים באורח חמור. אותה התנגשות יזומה אין להסבירה על רקע "טראומת ההילכדות". משאלה הם פני הדברים, שוב יש לראות את העורר כאדם המסוכן ליחיד ולכלל ופירוש הדברים הוא שיש ונכון לדחות את הערר.

           הערר נידחה.

היום, ד' באלול תשס"ד (22.7.2004)

                                                                                      ש   ו   פ   ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: